עידו אביב, רב סמל ראשון במילואים, נפל בעזה ב-28 לאפריל 2024 והוא רק בן 28.
עידו נולד כבן בכור לאמי ומרק ב-19.10.1995 בבית החולים הדסה הר הצופים ומשם הגיע היישר לכרמיאל שם גדל והתחנך. האח הגדול של ניב ושקד, אח תומך, מכוון, מייעץ וחבר קרוב.  עידו, היה צנוע ובעל קסם אישי מיוחד שידע להתחבר לכולם ולסחוף אחריו אנשים מכל גיל. אין אחד שלא הכיר את החיוך המקסים שלו, את המשפט האהוב עליו – "תנו חיוך, הכל יסתדר", ואת הצחוק המתגלגל המדבק. אדם שלא הפסיק להפיץ סביבו אור ושמחה.איש של החיים, איש של שמחה, איש של אהבה. יצר ההרפתקנות והסקרנות הטבעית שבו, יחד עם אהבתו לים, חיברו אותו לעולם הגלישה. את האהבה לים והגלישה ספג כבר מגיל צעיר מסבא משה. מגיל 3 כבר היה על גלשן ועד לגיוסו לצבא גלש גלישת רוח. אחרי הצבא, בטיול בסרי לנקה, התחיל ללמוד גלישת גלים ולימים הפך את הגלישה מתחביב למקצוע, כשנהיה מדריך מקצועי במועדון הגלישה "Surf Cycle" ברשותו של גיל הורוביץ.
החיבור לילדים במועדון היה טבעי, וזה קרה בשנייה אחת, כאילו היה שם תמיד. עידו האמין בחינוך הדור הצעיר לאהוב את הים וספורט ימי והיה שותף לצמיחת דור צעיר של גולשים ומדריכי גלישה. הוא הדריך מאות ילדים במסגרת תוכנית המנהיגות הימית בשיתוף עם עיריית קריית ים ובתי הספר, בה ילדי כיתות ו' זכו לחוות גלישה כחלק מתכנית הלימודים. עידו מאוד אהב בעלי חיים והיה אוהד מושבע של "הירוקים" – מכבי חיפה. את שירותו הצבאי עשה עידו בפלוגה המסייעת של חיל השריון. עם תחילת מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, עידו גויס למילואים בצו 8 וכבר באותה שבת עלה לצפון. הוא שירת בגדוד המילואים 9232, תחת חטיבה 679. 
לאחר חמישה חודשים של לחימה, יצא להפוגה קצרה וגויס שוב בחודש אפריל והפעם לעזה.  את ליל הסדר עוד הספיק לחגוג בבית עם משפחתו ובבוקר ערב חג שני, חזר לעזה, ממנה לא שב. לאחר מותו ובהתאם לרצונו של עידו, נתרמו איבריו, מעשה שכל כך אפיין את פועלו היומיומי לעזור לזולת.
עידו, אוהבים ומתגעגעים
תחסר לנו תמיד 💔